ספר האורחים שלי

אני בוכה אותך.

הלב כואב, הדמעות מציפות
אני טל, בת 23.
נתקלתי באתר במקרה וקראתי את כולו, כולל סיפור גילוי המחלה והמאבק.
ליבי נקרע, מצאתי עצמי בוכה זמן רב.
תנחומי למשפחה.
אני בטוחה שנדב הקטן יזכור הרבה מאמא.

מי ייתן ולא תדעו עוד צער.
טל.

כמה עצב כמה צער כמה סבל שלא מניח לי מאז ששמעתי על מותך
הכרתי אותך כריזמטית קריריסטית הכי יפה ושמחה שבעולם
לא מאמין לא תופס איך קרה למה?אחראית דוגמא לכולם עם שמחת חיים תמידית
שרנו קריוקי ביחד אצלך ביום ההולדת לפני 10 שנים והכרנו מעט דרך חברים משותפים ומאז גדלנו וכל אחד לדרכו והיום אני שומע על מותך איזה צער את לא מבינה אפילו שהכרנו רק מעט את בשבילי ממש היית ותהיי יקרה

את ורד הכרתי ממש שהייתה ילדה בת 10 הייתי בחברה של אחיה עופר היום פתחתי את העיתון וראיתי כתבה על ורד שלא עמדה במלחמה נגד המחלה הארורה הזאת לא ראיתי את ורד יותר מ20 שנה אבל זיהיתי אותה בשניה היא נשארה מקסימה עד יומה האחרון ממש לא השתנתה חוץ מאשר גדלה הכאב שלי עצום עם ההזדהות של אמא לילד בן 3 ווואא זה כואב כלכך שהקדוש ברוך ישמור על הילד הזה ושיצליח להתמודד עם האובדן הנורא הזה ושיזכור את ורד בדיוק כפי שרצתה אמן ואמן שתהיה נשמתך בגן עדן ואני מאמינה שגם מלמעלה תמשיכי את המאבק המרגש שלך ולעולם תהיי עם בנך יהי זכרך ברוך ורד ולכל משפחת מרכוס משתתפת בצערכם מי ייתן ולא תראו צער לעולם תשמרו על הילד זה הורד שורד הותירה לכם
חברה

גם אני כמו רבים אחרים הכרתיך רק היום.
חוזקך גדולתך ואהבתך לנדב נכרים בכל מילה ומילה שקראתי
ולי נותר רק להצטער שלא הזדמן לי לחזקך ולהחזיק את ידך
כואב שאלוהים רוצה את האנשים הטובים קרובים אליו
זה כואב כי כאן בעולם הגשמי אנו זקוקים להם לא פחות
הלואי שאת חסרונך בחיי ילדך ימלאו אנשים לא פחות משמעותיים וטובים ממך
הלואי שיגדל לאורך ילד חזק נבון חכם ורגיש
ולך נדב
אני בטוחה שאמא שומרת עליך מלמעלה כפי ששמרה עליך למטה
דבר אליה ועליה וזה רק יחזק אותך
אני שולחת תנחומים לכל אוהביה למשפחתה ולנדב

אני בשוק מאז הצהרים כשקראתי את הידיעה על מות ורד. מאז אני מסתכלת באתר וקראתי את כולו.
אני לא מצליחה להכיל את כל הכאב שעברה ורד הן פיזיים והן נפשיים. אני כואבת את נדב שהפסיד אמא יקרה כל כך.
אני מאמינה שנדב יקבל חום ואהבה מהמשפחה הקרובה ואני מקווה שיהיו לו חיים טובים שלווים ובריאים.
תהיו חזקים ושלא תדעו צער לעולם.
יהי זכרה ברוך!

אני יודעת לצערי כי נכנסתי לפורום באיחור רב מידי...
אבל איך שקראתי את הסיפור של ורד ויומן המסע נחנקתי בגרוני ועייני דומעות.
החלטתי לרשום כמה מילים שאולי ינחמו את המשפחה ואת נדבי, שיגדל ויראה איזו אמא נפלאה הייתה לו, שהוא יתגאה בה....
אני יודעת כי ורד לא סובלת יותר ואולי זו נחמה קטנה בים של כאב, אבל הנחמה הגדולה יותר הוא מה שהאדם משאיר אחרי לכתו. לא המילים,הכוונות,הרצונות הם שנשארים אלא המעשים משארים חותם חזק גם אחרי המוות.
לורד יש הרבה מעשים, שימשיכו ללוות ולחזק אחרים למרות שהי כבר לא כאן פיזית,ויהא זה שכרה!!
ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
אמן.

לנדב החמוד
אשריך שזכית לאמא כזאת ,מי ייתן וחייך יהיו מעתה רק אור!

ורד יקרה, אישה אמיצה, לביאה!!!

נוחי על משכבך בשלום יקירה.

ת.נ.צ.ב.ה

עצוב עצוב עצוב........

ורד אהובתי,
הלב ממאן להאמין שהנורא מכל קרה היום.
לא כך חשבתי שיהיה.באמת שלא.
לאורך כל התקופה האחרונה נאחזתי בכל פיסת אופטימיות,מייחלת ליום שבו נחגוג את נצחונך על הארורה
הזו ולצערי הרב זה לא יקרה.

הבוקר נכנסתי לפורום והחוורתי כשראיתי את ההודעות.
ישבתי מול המסך.ממאנת להאמין שמה שאני קוראת זה אמיתי.
הדמעות החלו לזלוג בלי שליטה והאכזבה היתה עצומה.אין מילים אפילו לתאר כמה כואב.פשוט נקרעתי.
החצי גם היה בהלם ומייד התארגנו לנסיעה אלייך,עוד נסיעה והפעם,לצערנו הרב להפרד ממך.אהובתי.
נכנסת לנו ללב ולנשמה בתקופה הקצרה שזכינו להכיר אותך.
כ"כ רצינו וקיווינו.......................

אני עוד זוכרת היטב את הביקור אצלך בבית החולים
ואת כל מה שנאמר שם,בינינו ועם משפחתך המקסימה והמדהימה.
שמחנו כ"כ שיכולנו באותו יום לעזור ולו במעט בכדי שננשום לרווחה כשהודעת לנו ב-SMS שקיבלת סופסוף את המשך הטיפול
שהיית אמורה לקבל והצלחת לקבל ולאכול אינשור,שייתן לך קצת כח.
הפגישה עם המשפחה המדהימה שלך והכח שלהם לעמוד לצידך נתנו לי השראה וחיזוקים שאשא אותם כל חיי באהבה גדולה.

קשה לי עדיין להאמין שאת לא פה,אך אני יודעת שמלאכים שומרים עלייך ואת שומרת עלינו,על כולנו מלמעלה,עם החיוך שלך
והאהבה האינסופית שיש בך.

אחרי שחזרנו הביתה,הלכנו לקחת את אלמוג מהגן ואחר כך הלכנו היא ואני לקחת את אביב ומשם המשכנו לגינה.
פעולה כ"כ שיגרתית כביכול,אך מהיום,לפחות בעיני,ממש לא.
היום,יותר מתמיד,למדתי להעריך שהמובן מאליו אינו מובן בכלל.בכלל לא.
חיבקתי אותן כל הערב וידעתי שילד אחד,נדב,כבר לא יזכה לקבל חיבוק מאמא
והצטמררתי כולי.

אני יושבת פה,בשעה הזויה זו וכותבת מבלי לחשוב הרבה.
זורמת עם מה שיוצא לי למקלדת.

נזכרת איך תמכת בי עם אביב שלי.כמה שעודדת אותי באותה תקופה של גילוי המחלה אצלה.
בכל התקופה שנלחמנו עבורה.
כל כך היה ברור לי שגם את תנצחי,עם רוח הלחימה שלך והתמיכה של הבנות וזה לא קרה.זה לא קרה לצערי וזה כ"כ כואב לי.

היום איבדתי אחות.
יום ארור ונורא.
הלב כואב והנשמה בוכה וקשה לתפוס בכלל שזהו,זה נגמר.

ניפגש מחר בפעם האחרונה
אך תמיד תהיי בליבי ובמחשבותי,אשה מדהימה,חברה וסמל ומופת לכולם.

כ"כ קשה לי,אך אני משחררת אותך עכשיו ונפרדת ממך,עד שנפגש שנית מתישהו בעולם טוב יותר.

נוחי על משכבך בשלום,אחות שלי.
אוהבת אותך מאד ואזכור אותך לנצח.
אמאורד