לכרות הכל?...
הטלפון הראשון אחרי הגילוי היה לחברה. השני לגיסתי. פשוט לא הייתי מסוגלת לבשר בעצמי לאחי, שכ"כ קשור אליי.
מהרגע שהוא נכנס לתמונה אחי התגייס לצידי. במשך שבוע שמרנו הכל בבטן, ואז קבענו תור לרופא המטפל ובהדרגה התחלנו לשתף את יתר בני המשפחה.
בפגישה עם הרופא שאלתי שוב על הצורך לכרות איברים לא נגועים. הוא ענה לי בנחרצות ש"ככה נהוג לעשות", שהסטטיסטיקה מעידה כי רק כך יש סיכוי להינצל ולהחלים. בביטחון מלא הוא הבטיח לי שאם אכרות הכל לא אזדקק לטיפולים כימותרפיים או הקרנות. כשסיפרתי לו על כוונתי לפנות לחוות דעת נוספת, הוא אמר: "צודקת. זכותך...".
הגיע שלב איסוף האינפורמציה. קראתי באינטרנט, למדתי, חקרתי. כמו חולי סרטן רבים אחרים פניתי לייעוץ אצל הרב פירר. שיתפתי ואמרתי לו שאני מחפשת רופא שיודע לכרות רק את צוואר הרחם ולא את כל הרחם. הוא מצא לי שניים. שניהם בתל השומר.
החלטתי למשוך את התיק הרפואי שלי מבילינסון, ולהעבירו לתל השומר. נפגשתי עם ד"ר בן ברוך, אחד משני הרופאים שסיפר עליהם הרב פירר. ואכן, הוא "הודה באשמה". אך הסביר שיש מספר תנאים לביצוע ניתוח הסרה המפריד את הצוואר מהרחם. הראשון - שהגוש יהיה בגודל 2-3 ס"מ ולא יותר, השני - שבלוטות הלימפה הסמוכות תהיינה נקיות, והשלישי - שהרקמות הסמוכות לרחם נקיות אף הן מתאים סרטניים.
מהר מאד התברר כי הגוש שלי בגודל 3-4 ס"מ, ואכזבתי היתה עצומה. לא נורא, עודד אותי הרופא – סיבוב אחד של כימותרפיה יכול להקטין אותו מספיק על מנת לעבור את הניתוח הרצוי. האצתי בו להתחיל טיפולים כימותרפיים באופן מיידי, וקבעתי סדרת טיפולים מהירה הכוללת טיפול אחד בשבוע למשך חודש וחצי.
טיפולים כימותרפיים וניתוח ראשון
מובן שביררתי מראש מה יהיו תופעות הלוואי מהטיפולים הכימותרפיים. ידעתי מה צפוי לי - בחילות, הקאות וחולשה, ללא נשירת שיער. שמחתי. השיער אצלי תמיד היה סוג של "התעסקות" וחלק מרכזי משגרת היופי שלי.
הטיפול הראשון בכימותרפיה עבר בקלילות. ממש ככה, בלי שום תופעת לוואי.
ואז, בטיפול השני, התחיל הגיהנום. בחילות, הקאות, טעם מתכתי, ערכי דם נמוכים מאוד. השיער בכל זאת נשר, אבל כשהתלוננתי כעסו עליי - בחורה שלוקה בסרטן לא יכולה להתאבל על שיער, זה לא הגיוני.
בתום סדרת הטיפולים הגוש הסרטני הצטמק, ממש כפי שחזה הרופא. עדיין נותר לי צעד נוסף בדרך - ניתוח קלקוסקופיה לכריתת בלוטות הלימפה. עברתי את הניתוח, ומייד לאחריו התאשפזתי שוב, לניתוח שבו התבצעה הפרדת צוואר הרחם מהרחם.
ד"ר בן ברוך חולל את הפלא, ואני הרגשתי גאה ומאושרת, עם הפנים להחלמה מלאה.
מבחינתי, החזרה לתלם התבטאה קודם כל בחזרה לחיפושי עבודה. תארו לעצמכם כמה שמחתי כשתוך חודשיים וחצי התקבלתי כמנהלת רכש לחברת-בת הייטקית. תנאים מעולים שכר גבוה, רכב צמוד, אופציות. מי צריך יותר מזה?
אפילו פתחתי תיק זכאות כחד-הורית בבקשה לפתוח בהליכי משכנתא – על מנת להגשים את חלומי – דירה משלי, לנדב ולי. אבל החלום הזה עמד להתנפץ לי בפנים....
