שוב בבית עם נדב!

כמה שעות אחרי שהשתחררתי מבית החולים, נדב הגיע הביתה. יידעו אותו עוד בדרך שאני בבית. מהרגע שהוא ידע, הוא לא היה מוכן להישאר שנייה אצל אחי, מה שלא קורה אף פעם!

ישבתי על המיטה, התלבשתי אחרת והתקשטתי במטפחת יפה. הוא נכנס הסתכל בחן, ומיד קפץ לי על הברכיים וחיבק חזק, היו חיבוקים של עשרות דקות עד שהוא הביא משחקים שאני אשחק איתו.
במשחק הראשון כבר כמעט התעלפתי. זה לא בשבילי, אז המשפחה עזרה, וחזרתי למיטתי למשכב ארוך בשל המאמץ.
וככה כל היום חיבוקים נשיקות וזהו...הקטן השלים מהר.

לי קצת קשה, חודש וחצי נעלמתי מחייו, הוא מדבר אחרת...יש לו אהבות חדשות, וכל הדברים
שהצלחתי לחנך ולדרוש קצת התערערו (למשל, ספרייט במקום מים או שוקו לפני שינה..דברים שבחיים לא הייתי מרשה).
יש הרבה דברים שתמיד הייתי צריכה לעשות עבורו ועכשיו הוא מתקתק לבד. יודע מילים באנגלית, לספור עד 14, לצייר איש וכאילו רכבת..

בלילה, היה לי לילה לבן. כל חצי שעה רצתי לשירותים, והכל בלחץ, התעוררתי מהחוסר שינה והלכנו לתל השומר לשים קטטר. אני לא עצובה, זה שיחרר אותי נפלאות! סוף סוף אשן כמו שצריך וזה גם לא אומר שאני לא יכולה לעשות פיפי לבד. אני סבלנית.
ביום ראשון יש לי ניתוח ואשאר עם שקית אחת בלבד, שנקשרת על הרגל עם פקק, ככה שאם אני רוצה לצאת מהבית בכיסא גלגלים שלא יראו כלום אני יכולה.
כרגע אני ממש חולמת לשבת עם נדב לפיקניק בפארק או על שפת הים...

אני רוצה להודות לכולכם על התמיכה והאהבה. קראתי את כולכן, כמה וכמה פעמים. כיף לקבל כאלה מילים חמות, כאלה מילים איכפתיות ומלאות חום אמיתי ומיוחד! הן עוזרות לשפר את מצב רוחי וגורמות לי להיות יותר חזקה ולעשות דברים קצת אחרים.

נשיקות
אני