קצת על אחותי

אני רוצה שתדעו ש kasorin מהפורום תורמת לי כרטיס טיסה לגרמניה מסוכנות הנסיעות שלה ושל בעלה - לכן מגיעה לה את הכבוד הראוי

ומה שקורה לי עם אחותי מזה שנה שלמה מדהים גם אותי, לא לוקחת מובן מאליו, אני הודתי לה מלא שהייתי בטיפולים וגם עכשיו אני לפעמים מתפרסת לפניה בבכי שאם לא היא הייתי מתה...

ומה שסיפרת פה זה כלום...הטיפול בנדב להאכיל אותו (לרדוף אחריו ולהתעקש שיאכל בריא) ומקלחות והכל..אל תשכחו אני נכה -נדב רואה רוב היום אמא במיטה..והלב שלי המון נשבר על זה אני בכיתי/ובוכה המון שנדב רואה אותי ככה...ולמזלי אחותי באה המון ומושיעה אותי..

וכמובן גם אמי..רק שהיא בת 70 כמעט והרגליים שלה לא בקו הבריאות..גם אחותי היו לה בעיות שרציתי להוריד לה לחץ ולשכור מישהי ..אבל היא ואמי התעצבנו עלי לבסוף שארד מזה והם יעשו הכל..אז בסוף נכנעתי.

הקושיה האם כל אחות/אח היו עבורנו ככה בזמן אמת? זה שאלה טובה..ואינשאללה שאף אחת/ד לא יצטרך לממש אותה..אל תטרידו את עצמכן די לצרה בשעתה זה לא סתם משפט.

בדיוק לדברים כאלה..אנשים מוצאים כוחות והפתעות בדיוק במצבים האלה...זה משנה אותנו, המחלה שינתה אותי אותה את אמי...הנתינה טוטאלית כלפי..היא גם לא עובדת שנה וחצי כמעט בגללי להזכירכן, היא אומרת שהיא נדרה נדר שעד שהבריא היא לא תעבוד ותטפל בי..ואז זה עיצבן אותי..אבל זה נעשה...לכן הקושי הכלכלי קשה אבל כרגע הכרזתי על הכנסות בעמותה ונותנים לי גם קיצבה עבורה וסוף סוף אני יכולה להרשות לעצמי להחזיק את אחותי.

היא נוסעת איתי לגרמניה. זה היה ברור במשפחה שאחותי אתי ואין ספק..לקחנו מצבים אולי להחליף באמצע כי אולי יהיה לה קשה ל 3 שבועות..היא לא רוצה.

התברכתי כבר אמרתי

נדב היום התחדש בדרכון חדש משלו, הגרוש היה ממש בסדר וחתם בעיר שלו מבלי שנצטרך אפילו לנסוע רחוק, ובסניף הקרוב שלנו ראו את חתימתו וקליק עשו לו דרכון, מזל שהלך קל נסעתי עם נדב אמי ואחותי והלכתי רק 10 דקות ברגל מהחניה למשרד הפנים, כמעט התמוטטתי, אני לא מסוגלת ללכת ארוכות..זה מכאיב לי ברגל וישר קיבלתי התקף שחזרנו, אחותי ממש בסדר הציע שניקח את כיסא הגלגלים איתנו והיא תוליך אותי אבל שרק הסכים..ואני מתנגדת..קשה לי בראש כיסא גלגלים זה לא מסתדר לי עם ורד שאני הייתי.