היומן של ורד

היום היה לי יום כזה מחורבן, התחיל בזה שישנתי עד 2 בלילה ומאז אני גמורה מעייפות מנסה
להירדם והכאב לא נותן לי..וכבר גמעתי את מירב הכדורים..מה עוד אפשר לקחת שיעזור..

אז המתנתי עד הבוקר שיעלה האור ואוכל להתחיל לקחת כדורים משככי כאבים..ואיך בחורה
כמוני מחכה...פשוט לוקחת אקטיב (אקטיב זה סוכריה מיוחדת אנטי כאב) ויושבת בחצר
עם פנס בין הרגליים וקוראת תהלים שהכאב ירפה קצת...ובחיי היו נשימות זכות ללא כאב..
העדפתי לשבת בחצר שנדב לא ישמע את הילילות כאב שלי וגם המשפחה...כמה אפשר
להפעיל/להפריע להם..

צהריים טובים לכולם, חזרנו באמצע הלילה מהמיון, אחרי בדיקות רבות, קיבלתי זינט לקחת  בבית, הבנתי שמיד הכאבים באיזור הנשי מתקהים -שמתחילים לקחת את האנטיביוטיקה, יתר הבדיקות הראו ערכים טובים ככה שיכלו לשחרר אותי למזלי.(הייתם מאמינים? המוגלובין 10 וחצי)
שאלתי למה אני ככה חלשה ולא מסוגלת ללכת...צחקו עלי..מה את רוצה, את לוקחת כדורי  מורפיום חזקים מאוד ואין מה לעשות...זה התופעות לוואי..חושבת קצת לרדת במינון שלהם ומנגד מפחדת מהתקפות..ננסה נראה..אני רוצה לצאת מהבית לשעתיים לסידורים לפחות ושאחוש כמו בן אדם..(שלא אכנס לקניון ואחרי 10 דקות דחוף קחו אותי חזרה הביתה..מה שקורה תמיד).

אני רוצה שתדעו ש kasorin מהפורום תורמת לי כרטיס טיסה לגרמניה מסוכנות הנסיעות שלה ושל בעלה - לכן מגיעה לה את הכבוד הראוי

ומה שקורה לי עם אחותי מזה שנה שלמה מדהים גם אותי, לא לוקחת מובן מאליו, אני הודתי לה מלא שהייתי בטיפולים וגם עכשיו אני לפעמים מתפרסת לפניה בבכי שאם לא היא הייתי מתה...

ומה שסיפרת פה זה כלום...הטיפול בנדב להאכיל אותו (לרדוף אחריו ולהתעקש שיאכל בריא) ומקלחות והכל..אל תשכחו אני נכה -נדב רואה רוב היום אמא במיטה..והלב שלי המון נשבר על זה אני בכיתי/ובוכה המון שנדב רואה אותי ככה...ולמזלי אחותי באה המון ומושיעה אותי..

הי
אני מרכזת הודעה עם שאלה בגלל מבול האימלים לשלומי.
אז ממש תודה על הכל, אני בימים קשים לא קמה מהמיטה.
בעניין הכאב קצת קהה ויש התקפים פחות מהרגיל.
אמרו שלוקח ימים כמעט שבוע להשפעה של הזריקה שעשו לי בראשון שעבר
יכול להיות שזה ישפיעה יותר מיום ליום, הבעיה שאני חלשה מעבר לזה, אולי
הגוף מתמוטט לנוכח ההתקפות, לא יודעת.. מה שאני יודעת שיום ראשון אני טסה
ויהי מה..אז שוב אני מודה מאוד על האיכפתיות והרצון לעזור -זה לא מובן מאליו עבורי.

אני חייבת לעדכן אתכן בדברים הטובים ויש...
אני סובלת ואני בגיהנום, אבל זה זמני ! שזה יגמר אני יקצור את הפירות
לחיות עם הבן שלי..ולהיות האמא שלו..

נאסף עד כה 220 אלף ש"ח ...תודות לכל הפעילות שלכם כן מחיאות כפיים לכולנו
זה הישג מדהים זה כמעט 2 טיפולים, מחר אני מקבלת הודעה כבר מחברת הביטוח
נקווה לבשורות טובות..יש לי הרגשה שנצליח ויהיה קל..תזכרו את המילים שלי.
חייבים קודם לנצל את הביטוח ל 3 טיפולים ואז ששאר הכסף ישאר ליתרת הטיפולים
שאצרך..ושלא יחסר לי.מזה אני לא ישנה בלילות..רק שלא יחסר כסף..

אני באה בלילה לספר שתבינו ותעודכנו ובכל זאת רוצה קצת לעמוד במה שכתבתי
אם זה פחות משמח עדיף בלילה מאוחר..
מצטערת על הפרצוף קודם
לא יכולה פרצוף אחר
למטה יצא לי יותר מדי בוכה

בבוקר קמתי היה לי נהדר, העוזרת הגיעה
נדב אומנם בבית אבל הוא כזה מקסים ילד נבון ומבין כל כך משתף פעולה
לא מבינה איך יצא לאמא כזו אש ופלפלת ילד כזה עדין וממש ממושמע
יש לו את הקטעים שלו -אבל בגדול הוא שואל ועושה בדיוק מה שאני רוצה
אז היום שוטט מאמי (יש לנו חצר משותפת לא יוצאים מגדר) לחדר של אחותי אז יכולתי

אתמול עברתי את הזריקה מהסוג המתקדם
קצת קשה לי לדבר ולספר על טראומה של 3 ימים שעברתי
ואתמול הזריקה.

ויש לי מלא לספר לכם רק המצב הגופני לא מאפשר.

תודה מיוחדת לנשים היקרות מהפורום שמדברות עם אחותי ועושים דברים מיוחדים..לא יכולה לא להוכיר

איש אחד התקשר לאחי..בלי הרבה פרטים אמר : אני רוצה לתרום לורד טיפול אחד שלם..

פרויקט SMS - יוצא לדרך כמעט באופן סופי אני יכולה להגיד לכם שהצלחנו. יש תאריך שאני
מקבלת את זה..מאחורי כל זה עומדת אחותי היקרה שעובדת על זה במרץ ויחד עם זה
מטפלת בי ובנדב שחלה לנו והתקרר..

נחתי הרבה בסופ"ש

אחי לקח אותי לקיבוץ הדתי שלו ופה גם אין מי יודע מה יותר מדי אפשריות-

ואם יש זה רק מהלפטופ שלי ובקושי היה לי סבלנות ודקת מרגוע.

נדב חלב ברפת שיחק ותופעל על ידי צוות המשפחה.

אחרי הסבל הרב שעברתי וכבר אין לי מה להפסיד החלטתי לשים את כל רכושי במרפאת

כאב פרטית באסותא, סתם עשיתי חיפוש קראתי ולא מצאתי משהו אחר, אם מחר לא

פותרים לי את הכאב במונחי איזון אני לא מוכנה להישאר ככה יום נוסף, וחייבת להתחיל ללכת

פרטי אין לי ברירה. רציתי רק לשאול האם מישהי שמעה על מרפאת הכאב של אסותא ?

ערה מ 06:00

החיבור של העניים עם המסך לקח לו זמן מה...

ממש קשה לרשום זאת..אבל חייבת לשתף אתכם, סליחה אם יהיו

חלקים לא מובנים/רשומים כהלכה..בטח אתם רגילים (זוכרת לא מזמן הערת אימל חיננית ומלטפת

ממישהי קבועה בפורום -ששגיאות הכתב שלי מאוד צורמות לעין ותוהה כל פעם כמה רחוק הפעם הפרזתי ורוצה להשתדל יותר אפילו שיש את הסיבות המקלות...תמיד מצפה מעצמי ליותר

לא מזמן רשמתי אימל לחברים "אייפה"..פה הבנתי שאני ממש ממש הייתי עייפה וחושבת

לעצמי בואנה כמה בושות עוד יש ואני לא מתוקנת/מתקנת, אם פעם יהיה משהו ממש צורם