יומן מסע (הבלוג של ורד)

ראשית אל דאגה. אחותי קנתה לי היום משהו לגשם, וגם סווטשירט עם כובע גדול
ומחמם..ממש אחלה.
היום הוא היום השלישי שלי פה, והלילה היה לבן. עובר עלי משהו, יש לי חום. 39-40 קראתי לאחות הלילה, רצו לתת לי אינפוזיה ובסוף לקחתי רק כדורים להורדת החום.
אין לי מושג ממה החום. אני לא מרגישה משהו שונה- הכל בסדר אצלי רק חום שלא עוזב..
התחלתי את הבוקר עם צילומי אולטרסאונד לקראת הטיפולים, ואני חופשיה
עד 12. ואח"כ יש לי 2 טיפולים, למעשה כל יום אני עושה היפרתרמיה וטיפול מגנטי והזרקת ויטמין C ומאסה של ויטמנים. זה יום יומי, הכל קרוב לחדר.

"אמא, את לא רוצה אותי יותר?"

ככה היום הבן 3 וכמה הזה אמר לי רגע לפני שאני נוסעת.
שכבנו יחד במיטה אני מלטפת את ראשו ומספרת לו הכל על הנסיעה -והטיפולים שאעבור
ושאחותי (אהבתו) נוסעת יחד איתי לשמור עלי (אח"כ הוא אמר לאמי..שאחותי נוסעת איתי
כדי שלא האבד בדרך..חכם שלי).

צהריים טובים לכולם, חזרנו באמצע הלילה מהמיון, אחרי בדיקות רבות, קיבלתי זינט לקחת  בבית, הבנתי שמיד הכאבים באיזור הנשי מתקהים -שמתחילים לקחת את האנטיביוטיקה, יתר הבדיקות הראו ערכים טובים ככה שיכלו לשחרר אותי למזלי.(הייתם מאמינים? המוגלובין 10 וחצי)
שאלתי למה אני ככה חלשה ולא מסוגלת ללכת...צחקו עלי..מה את רוצה, את לוקחת כדורי  מורפיום חזקים מאוד ואין מה לעשות...זה התופעות לוואי..חושבת קצת לרדת במינון שלהם ומנגד מפחדת מהתקפות..ננסה נראה..אני רוצה לצאת מהבית לשעתיים לסידורים לפחות ושאחוש כמו בן אדם..(שלא אכנס לקניון ואחרי 10 דקות דחוף קחו אותי חזרה הביתה..מה שקורה תמיד).

אני רוצה שתדעו ש kasorin מהפורום תורמת לי כרטיס טיסה לגרמניה מסוכנות הנסיעות שלה ושל בעלה - לכן מגיעה לה את הכבוד הראוי

ומה שקורה לי עם אחותי מזה שנה שלמה מדהים גם אותי, לא לוקחת מובן מאליו, אני הודתי לה מלא שהייתי בטיפולים וגם עכשיו אני לפעמים מתפרסת לפניה בבכי שאם לא היא הייתי מתה...

ומה שסיפרת פה זה כלום...הטיפול בנדב להאכיל אותו (לרדוף אחריו ולהתעקש שיאכל בריא) ומקלחות והכל..אל תשכחו אני נכה -נדב רואה רוב היום אמא במיטה..והלב שלי המון נשבר על זה אני בכיתי/ובוכה המון שנדב רואה אותי ככה...ולמזלי אחותי באה המון ומושיעה אותי..