מכתב פרידה מאתי לורד
כל בוקר הייתי מתעוררת לצלילי קולה של ורד אתי........אתי...........אתי........בעצם כל בוקר היית פונה אליי בשאלה מה סדר היום שלך? ומיד היית מתנצלת ומבקשת סליחה...סליחה......סליחה....אבל היום אני רוצה לבקש ממך סליחה!
סליחה שלא יוכלתי לקחת את כאבך!
סליחה שלא יוכולתי להציל אותך!לפני שהיית חברה היית אחות... אחות טובה...אחות דואגת....אחות אוהבת.....אחות מכוונת......בעיקר היית האחות שחיברה בין כולנו! תמיד נלחמת שלא נריב שלא ניפרד... שנישאר מאוחדים...
מכתב הספד של מיכאל לורד
בס"ד
אוי, אחותי, אוי על היום שאני צריך להספיד אותך!....
מכתב מעליזה (אמא של ורד)
ברצוני לבטא את רגשותי הכנים והאמיתיים כלפי כל אותם האנשים שהיה להם קשר מיוחד עם בתי ורד.
האנשים הטובים הללו הפיחו בה תקווה ועודדו אותה להיאבק ולהמשיך לחיות.
סוג הסרטן שהיה לורד מספיק להרוג כמה אנשים יחד, אבל ורד לא נכנעה בקלות! היא עברה טיפולים בלתי אפשריים, כאלו שאדם רגיל לא יכול לעמוד בהם.
החברות שהקיפו אותה נתנו לה תקווה והרבה אושר בימיה האחרונים בפרט.
אני מרגישה שהודות לכם, חברותיה היקרות, חייה התארכו במספר חודשים. ורד היתה מודעת לכל שלב ושלב במחלתה ומעולם לא הפסיקה להאבק על מנת לקבל כל טיפת זמן נוספת להמשיך ולחיות.
נכנסת לשגרת בית
בוקר טוב,
תודה לאל, חזרתי לשיגרת חיים מבורכת.
כזו שלומדים להעריך אחרת. שום דבר כבר לא נראה לי מובן מאליו.
כמה זמן לא ראיתי שמש רצוף, כמה יפה הוא אור היום, כל כך כיף לשבת אחה"צ בגינה ולספוג.
מרוב שחסרה ספיגה מצאתי את עצמי יוצאת בשמש הקופחת.. וסתם בוהה, אפילו לא מסוגלת לקרוא יותר.
שוב בבית עם נדב!
כמה שעות אחרי שהשתחררתי מבית החולים, נדב הגיע הביתה. יידעו אותו עוד בדרך שאני בבית. מהרגע שהוא ידע, הוא לא היה מוכן להישאר שנייה אצל אחי, מה שלא קורה אף פעם!
ישבתי על המיטה, התלבשתי אחרת והתקשטתי במטפחת יפה. הוא נכנס הסתכל בחן, ומיד קפץ לי על הברכיים וחיבק חזק, היו חיבוקים של עשרות דקות עד שהוא הביא משחקים שאני אשחק איתו.
במשחק הראשון כבר כמעט התעלפתי. זה לא בשבילי, אז המשפחה עזרה, וחזרתי למיטתי למשכב ארוך בשל המאמץ.
וככה כל היום חיבוקים נשיקות וזהו...הקטן השלים מהר.
התעגעתי
הי,
התעגעתי. העידוד התמיכה ושאר הדברים חסרו לי מאוד .
לצערי עברתי תקופה קשה מאוד אחרי הטיפולים בגרמניה. לא הצליחו לגלות למה יש לי חום ומצב הטסיות שלי לא אפשר לשחרר אותי הביתה. בתחילת השבוע דרשנו מהרופאים לעשות CT. בסוף הם זרמו אתי. הרופא שלי מאוד מקצועי, יש לי הערכה מאוד גבוהה אליו וגם לסגן שלו שמאוד מוערך כאן ועוזר לי המון. היו לי שיחות איתו ולאור המצב הקשה שתכף אתאר הוא אמר שהוא יעשה הכל לייצב אותי ולהביא אותי למצב גופני חזק לטיפול הבא, מה גם שהם יתגברו אותי בזריקות שלוקחים 24 שעות אחרי כימו לשמירה על דיכוי מח עצם. אני ממש סומכת עליהם.
שמי החדש – ורד חיה רוזה
הי,
מתחילת המחלה נמנעתי ללכת לרבנים - בני משפחתי הלכו לכמה רבנים גדולים, ביקשו ברכה
וזהו. לא רדפנו ולא הקשבנו לכל מיני מדיומים ומבטיחי חיים בשקל...
ניסו להחזירני בתשובה, אבל אני לא מתחברת. אני כן מתפללת יום יום. מבקשת/מתחננת מדי יום מאלוהים ומהצדיקים שבשמיים שירפאוני . בשבת אני משתדלת לשמור ככל האפשר וחוץ מזה נשארת כפי שהייתי.
בבית יש מחיצה שלא הפריעה ורק איחדה מאז ומעולם - אבי ז"ל היה מחובר לדת ומשם יש לי אח יותר דתי וחלק מאחיי האחרים משתדלים גם... אפשר לומר שהבית היה מסורתי לייט - עם קידוש יום שישי, חגים כהלכה וכד'.
ורד בארץ, בבידוד לצורך התחזקות
ורד חזרה ארצה לפני כשבוע מסדרת הטיפולים הראשונה בגרמניה, ומייד אושפזה בבידוד עקב היחלשות הגוף - מצב די צפוי אחרי הטיפולים הקשים שעברה.
מכל הטיפולים ,הכימו וההקרנות, נפגעה באופן קשה מערכת הדם שלה ולכן נכנסה לבידוד. גם המערכת התחתונה שלה סובלת מכוויות קשות וכואבות.
הכאב הכרוני שממנו סבלה לפני הנסיעה עבר, אך התחלף בכאבי תופת נוראים של הכוויות.
החדשות הטובות הן שיש שיפור משמעותי בכאב הכרוני והמקומי ממנו ורד סבלה קודם לנסיעה - מה שכבר מעיד על כיוון להצלחת הטיפול.
אחרי הטיפול הראשון
אתמול בשעה 9 בבוקר נכנסתי לתהליך הארוך והממושך כ7 שעות, שבהם אני מורדמת.
הסיבה שאני מורדמת לזמן כזה ממושך כי כזה הוא הטיפול.
אני יודעת שהוזרק לי כימוטרפיה בחום גוף גבוה מאוד, ועברתי היפרתמיה לכל הגוף (ביום יום אני עוברת מקומי) מה שחכם בטיפול הזה שכל הגוף מטופל וככה אם יש תא סרטני איפשהו אז הטיפול נוגע בו בכל מקום בגוף. נקווה שמתו להם מקסימום תאים שילכו לעזאזל אמחשמם...
שבוע הבא יש עוד טיפול כזה,אלו 2 הטיפולים שלדעתי מהווים את עיקר ההצלחה במחלה הזו.
