שלום, אני ורד כהן מרקוס (שם נעורי), אמא של נדב המתוק בן ה- 3 ושלושה חודשים.

במרץ 2008, התגלה אצלי סרטן צוואר הרחם. אחרי סדרה של ניתוחים וטיפולים כימותרפיים קשים, בריכתרפיה והקרנות לאגן ולאזור הנשי שלי, אובדן הרחם ועוד ייסורים, חשבתי שהרע מכל מאחוריי, הרופאים הצהירו בדצמבר 08 "ורד הבריאה"!

בפברואר 2009 הסרטן חזר...

בימים אלו, כנגד כל הסיכויים, אני נמצאת במאבק על חיי.

ויש לי את כל הסיבות להאמין שאני אנצח!

הראשונה שבהן היא נדב, כמובן. מגיע לו לחגוג עם אמא גם את יום הולדתו הרביעי, העשירי, את בר המצווה וגם את יום חתונתו...

השנייה היא האופי שלי. אני פייטרית משחר ילדותי, הדרך תמיד הייתי קשה עבורי אבל תמיד הצלחתי. בייסורים וזכות עצמי בלבד, למדתי והוצאתי תואר וחצי (הנדסאית תעשיה וניהול ותואר במנהל עסקים).ואין לי שום כוונה להרים ידיים גם הפעם.

השלישית היא אנשים כמוכם. משפחה, חברים ואנשים יקרים שנגלו לי כאשר חשפתי את מחלתי. כל אחד תורם כפי יכולתו, ומדי יום אני נדהמת מגילויי האהבה, טוב הלב והסיוע העצום שאני מקבלת. כל אלה נותנים לי את הדלק להמשיך. 

זו ההזדמנות שלי לתרום מעט חזרה – בהעלאת בלוג בו אספר את סיפורי האישי, אעלה למודעות את נושא סרטן צוואר הרחם, והחשוב מכל – אשתדל לתת טיפים, תקווה ואולי גם עזרה בהתמודדות הפרקטית והיום יומית לחולות נוספות.

האתר עולה כעת לאוויר באופן לא שלם, וכוונתי להמשיך ולהעשיר אותו בהדרגה, בהתאם למצבי הבריאותי.

תודה וברכת בריאות לכולכם,
ורד כהן (מרקוס)